Gordonia Private Hotel – אקסלוסיביות זה שם המשחק
בתחילת חודש יוני הושק אתר הדוניסטית החדש אחרי חודשים רבים של עבודה אינטנסיבית במיוחד, שכללה אינסוף טלפונים, מיילים והתרוצצויות מתישות.
אני יודעת שאתם בוודאי חושבים לעצמכם – ״boo hoo, ממש מסכנה.. כל היום רק מטיילת ואוכלת אוכל מדהים במסעדות״ {ועובדת על זה קשה אח״כ באימונים }, אבל מאחורי הקלעים החיים שלי הרבה יותר עמוסים מהנגלה לעין והרגשתי שאני צריכה לצאת לחופשה ASAP.
חופשה בחו״ל אמנם נראתה הרחק באופק, אבל הרגשתי שאני חייבת לרענן מצברים ולצאת ל gataway רומנטי עם בעלי הטרי, שמאז החתונה הצליח פחות או יותר לראות את הפוני שלי מעל מסך הלפטופ ולקבל ממני תשובות מהירות ולחוצות על כל שאלה שהפנה לעברי.
בסנכרון מצוין, קיבלתי הזמנה למלון הסוויטות החדש Gordonia Private Hotel, אליו פניתי עוד לפני שהוא בכלל נפתח להזמנות, כדי לסקר אותו ממש בשבלכם {וטוב שעשיתי כך – כי כבר הספקתי לקבל כמה וכמה הודעות פרטיות ששואלות אותי לגבי המלון הזה בדיוק 😉 }
אז רגע לפני שאני נכנסת לדקויות לגבי המלון הדנדש הזה, ומספרת לכם לפרוטרוט מה אהבתי בו ומה פחות, אני רוצה להציג את המלון לאלו מכם שעדיין לא שמעו עליו.
מלון Gordonia Private Hotel הוא מלון יוקרה פרטי שממוקם בהרי ירושלים, ממש בסמוך למלון יערים בקיבוץ מעלה החמישה. במלון 16 סוויטות מרווחות במיוחד, שלכל אחת מהן מרפסת עם דק ובריכה פרטית מחוממת, לובי שמוגדר על ידי העובדים כ׳סלון׳ {אסביר בהמשך} ושטח חיצוני יפייפה ומטופח להפליא.
מלון גורדוניה הוא מלון בוטיק שכולו על טהרת הפרטיות, השלווה והרוגע – ומכאן שהגדרתו כמלון למבוגרים בלבד היא הגיונית ואף הכרחית.
Let's Cut To The Chase – כל הדברים שמעניין אתכם לדעת על המלון
המיקום
מכירים את זה שאתם נוסעים לחו״לֹ וכל כך מתרגשים מהנוף הזר והלא מוכר, ואז חושבים לעצמכם שבטח תושבי המקום כבר מורגלים לנוף המדהים הזה ולא ממש מתרגשים ממנו כמוכם?
אז זה מה שהופך את מלון Gordonia Private Hotel לקסום בעיניי!
תנו לי להסביר..
בתור מי שנולדה וחייה את רוב חייה בירושלים, אף פעם לא השתאתי מהנוף של הרי ירושלים.
הנוף הזה הפך לרקע של חיי ולא ממש הצלחתי להתרגש ממנו. לעומתו, הנוף בצפון הארץ והנופים של אירופה תמיד הצליחו להוציא ממני ערגה למשהו רחוק וקסום.
ואז הגעתי למלון Gordonia.
משהו במלון הזה, ובעיצוב שלו, הצליח לגרום לי להתרגש מהנוף המקומי הזה, שמצד אחד הוא כל כך שלי, ומצד שני גרם לי להרגיש קצת כאילו אני בטוסקנה או מינימום ביוון.
החורש הטבעי, עצי הזית, כרמי הגפן ועצי התאנה היפים לצד השימוש באבן הירושלמית שמזוהה עם העיר פשוט מקסימים בעייני.
זה לדעתי הקסם הגדול של המלון הזה, מצד אחד הוא ממש פה בישראל {חצי שעה מתל אביב ורבע שעה מירושלים} ומצד שני הוא גורם לך להרגיש כאילו יצאת לחופשה מעבר לים.
במיוחד אהבתי שהמלון הזה קצת נסתר מהעין, ואפילו לי בתור מקומית היה קצת קשה למצוא אותו. מתאים מאוד למלון שפרטיות הוא ערך עליון עבורו.
העיצוב
גולת הכותרת של מלון Gordonia היא ללא ספק העיצוב המוקפד והאקסלוסיבי שמורגש בכל פינה במלון.
הקו העיצובי נותן מקום של כבוד לנוף ולסביבה הטבעית הקדומה של האזור, שמשתקפים דרך החלונות הענקיים הן של הלובי {׳הסלון׳} והן של הסוויטות.
פלטת הצבעים של עיצוב הלובי, לדוגמא, מושפעת מאוד מהגוונים שהשתקפו אלינו מבעד החלונות – גווני ירוק עמוקים יחד עם גוונים של חום וברונזה והרבה שימוש בעץ כחומר גלם {הפרקט, השולחנות וחלק מכלי ההגשה} לצד שימוש בשחור ולבן הקלאסיים.
אני מאוד התחברתי לשילוב של הישן עם החדש, שהרגיש טבעי ולא מאולץ – סגנון וינטג׳ יחד עם אלמנטים מודרניים, ושימוש במגוון סוגים של בדים, טקסטורות, יצירות אמנות וגופי תאורה שיוצרים הרגשה נינוחה, טבעית ומאוד מאוד אקסלוסיבית.
בשורה התחתונה – מתקבלת ההרגשה שהמעצבים שמו לב לכל פרט ופרט בעיצוב, כך שלאן שלא תביט יהיו דיטיילז שמצביעים על אופיו של המלון, ובו בזמן לא מדובר בעיצוב מעיק ועשוי מידי.
השירות והאווירה
מהרגע שהגענו לשער הכניסה הכבד והאקסלוסיבי {כן, שוב המילה הזאת.. היא פשוט מתארת את המלון בצורה כל כך מדוייקת!} של Gordonia Private Hotel, הרגשנו שאנחנו עומדים להכנס למקום מיוחד ונדיר בנוף המלונות של מדינתנו הקטנטונת.
חנינו את הרכב בחנייה הקטנה שבקדמת המלון והתחלנו לפסוע בליווי פסקול של מוסיקה נעימה בשביל האבן מוקף הצמחייה שהוביל אותנו אל הלובי השל המלון, הרי הוא ה׳סלון׳.
אז מה זה בעצם ה׳סלון׳ הזה שהבטחתי שאסביר עליו כבר מתחילת הכתבה?
מהרגע שנכנסו למלון הסבירה לנו עובדת המלון הנחמדה שבמלון אין לובי מסורתי, אלא ׳סלון׳ המעוצב כאופן-ספייס רחב שפתוח 24 שעות ביממה לאורחי המלון, ומחולק לשלושה אזורים :
1. פינות ישיבה קטנות ומעוצבות להפליא הכוללות כורסאות נוחות, שולחנות קפה, ספרי עיון ומגזינים; רובן פונות לויטרינה הענקית שמשקיפה על הנוף. לצד פינות הישיבה ישנם 2 שולחנות גדולים עליהם מוגשות ארוחות הבוקר והערב, וכן שלל עוגות, עוגיות ופירות לכל אורך היום והלילה {שאפשר לנשנש ללא הגבלה! 🙂 }.
2. ״חדר האוכל״ – לא מדובר בחדר אוכל סגור וקלאסי אלא באזור שהוא חלק מהמכלול של ה׳סלון׳, ובו מעט שולחנות זוגיים ושולחן אבירים אחד גדול אליו מסבים רוב האורחים בזמן ארוחת הבוקר והערב. בחלל הזה נוצרת הרגשה מאוד ביתית מאחר ובשני צדדיו ישנן ספריות מלאות בשלל ספרים ובחפצי נוי.
3. המטבחון, שמצוייד במכונת Nespresso חדישה במיוחד, מגוון תיונים, שתייה קלה, יינות ואף צלחת מזמינה של אגוזים, פירות מיובשים ופיצוחים לנשנוש.
אם תהיתם, ב׳סלון׳, כמו בכל לובי רגיל, נעשים גם הצ׳ק אין והצ׳ק אווט 🙂
מאוד אהבתי את האווירה הבייתית ב׳סלון׳ ואת מוסיקת הג׳אז הנעימה שהתנגנה ברקע, אבל פחות את העניין של שולחן האבירים בו נאלצנו לאכול את ארוחת הבוקר והערב {מאחר והשולחנות הזוגיים היו תמיד תפוסים}.
אחרי הכל – כל הקונספט של המלון הזה סובב סביב המילה ״פרטיות״ {היי, זה אפילו חלק מהשם של המלון!} ואם החלטתי לבוא לחופשה רומנטית ואינטימית עם בן הזוג שלי – הדבר האחרון שאני רוצה זה לשבת עם אנשים זרים בזמן האוכל.
עניין השירות היה גם מעט לוקה בחסר בעייני, ולא בגלל שאנשי הצוות היו חלילה לא נחמדים.
הבעיה היתה שב׳סלון׳ היה לרוב איש צוות אחד, שלא ממש הצליח להשתלט על המתרחש בזמן הארוחות מפאת חוסר בכוח אדם. כך שבזמן ארוחת הערב, למשל, לקח דיי הרבה זמן עד שבאו לקחת את ההזמנה למנה העיקרית שלנו – פשוט בגלל שאיש הצוות שעבד באותה המשמרת היה צריך גם לקבל הזמנות לארוחת ערב וגם לבצע צ׳ק אין לאורחים שהגיעו למלון בערב וללוות אותם לחדרים. אותו הסיפור קרה לצערנו עם עובדת המלון בבוקר שאחרי.
החדר
במלון 16 סוויטות בחמישה דרגות יוקרה : מסוויטת ג׳וניור עם גישה לבריכה {כלומר סוויטה עם בריכה צמודה אותה חולקים על הסוויטה השכנה} ועד סוויטת פרימיום עם בריכה פרטית.
מלבד סוויטת הפרימיום, כל החדרים פחות או יותר באותו הגודל, וההבדל העיקרי הוא בנוף {את כל הפרטים על ההבדלים בניהם ניתן למצוא פה}.
אנחנו קיבלנו את החדר בדרגה הנמוכה ביותר, כלומר ג׳וניור עם בריכה משותפת, אך הסוויטה השכנה אלינו הייתה ריקה מה שהבטיח לנו פרטיות בנוסף לבריכה גדולה מהרגיל 🙂
הסוויטה הזאת מדהימה בעייני לחופשה משפחתית, נופש דאבל-דייט או אפילו למסיבת רווקות מפנקת במיוחד.
אני לא יכולה לתאר אפילו את הניצוץ שהיה לנו בעיניים כשנכנסו לסוויטה.
היינו בהרבה מאוד מלונות טובים בחיים שלנו, אבל העיצוב של הסוויטה הזאת השאירה אותנו ממש פעורי פה.
פשוט – וואו!!!
סוויטה ענקית, בגודל של 35 מ״ר, עם תקרה גבוהה ומשופעת מחופה קורות עץ בעיצוב יפיפה, הכוללת :
* פינת קפה מאובזרת במכונת Nespresso חדישה ומגוון חליטות תיונים, קפה מכל הסוגים, מקרר ינות ומיני בר מצוייד היטב {ומתומחר בהתאם}. אם בא לי להתקטנן אז הדבר היחיד שהיה חסר בפינה המושקעת הזאת זה חלב…
* פינת עבודה קטנה, שצויידה ברמקול ובטאבלט שמכיל מידע על המלון ועל הפעילויות בסביבתו וכן תפריט כריות שכולל שישה סוגים שונים!
* פינת ישיבה יפייפה, שם ציפו לנו בקבוק יין, בקבוק מים וטראפלס מצויינים.
* מיטה ענקית, עם גב מיטה עוד יותר ענקי {!!} שהיא פשוט התגשמות חלום של כל מי שאוהב ציוד מיטה איכותי {אני נשואה לאחד כזה, כך שאני מבינה את החשיבות…}. המיטה היתה סופר נוחה {כאילו בקטע מוגזם שגורם לך לא לרצות לקום ממנה בחיים } והמצעים היו פשוט אלוהיים {זה מה שקורה כשהמצעים עשויים עבודת יד מ- 100% כותנה מצרית}. כמובן, שישנה גם טלוויזה ענקית במיוחד {60 אינץ} שמאפשרת צפייה נעימה גם מהמיטה.
* חדר רחצה מקסים הכולל מקלחון מפל, אמבטיה מפנקת ודאבל-ווניטי {שזה החלום שלי בבית בערך} ומצוייד בתמרוקים שווים של לא אחרת מחברת הטיפוח הצרפתית הנחשבת L'Occitane.
וכמובן שאי אפשר להתעלם מהטרסה הענקית {100 מ"ר!} הצופה לעבר לנוף המרהיב של הרי ירושלים, שם התפנקנו על כורסאות הנוח המעולות והשתכשכנו בתוך הבריכה רוב שעות היום 🙂
כל החדר פשוט משדר תחושת יוקרה {אבל לא בסגנון נובורישי בכלל} ותשומת לב לפרטים הקטנים – החל ממנורות הלילה, דרך חפצי הנוי ועד לחלוקי האמבט המפנקים.
מתקני המלון
מאחר ומדובר על מלון שמעלה על נס את ערך הפרטיות, לא תמצאו יותר מידי מתקנים ציבוריים ברחבי המלון.
החלקים הציבוריים היחידים הם ה׳סלון׳, עליו הרחבתי בהתחלה, והמרחב הפתוח הכולל שבילים מקושטי פרחים, צמחייה עבה ואפילו ״סלעים״ מהם בוקעת מוסיקה מרגיעה שמובילים אל השטח הציבורי המרכזי של המלון, שהוא מעין סלון חיצוני הכולל פינות ישיבה, שולחן מדורה ובר {שלא היה פעיל בזמן שהותנו}.
השטח הפתוח הזה הוא מקום פשוט נפלא לשבת מול הנוף, להרגע עם ספר טוב ולנשום את אוויר ההרים הצלול 🙂
למלון אין מרכז ספא, אבל אם תרצו להתפנק עם מסאג׳ תוכלו להזמין את אחד מטיפולי הספא הפרטיים של המלון הישר לסוויטה שלכם או אפילו, אם תרצו, על המדשאות באוויר הפתוח.
אם בכל זאת תרצו לצאת מהמלון, תוכלו להתייעץ עם צוות המלון ב׳סלון׳ לגבי הפעילויות המוצעות באזור {סיורי תרבות, קולינריה, יין, מוזיקה ועוד}.
האוכל
במסגרת חבילת הנופש במלון מוגשת לאורחים גם ארוחת הבוקר וגם ארוחת הערב {אף על פי שבאתרים כמו Booking ו Hotels נכתב כי ההזמנה כוללת ארוחת בוקר, ולא נאמר כלום לגבי ארוחת הערב}.
לאחר בילוי של חצי יום בשטחי המלון, מרגע הצ׳ק אין ועד לארוחת הערב, הייתה לנו ציפייה גדולה מאוד מההיצע הקולינרי של המלון. אחרי הכל, אפשר להגיד שהמלון פשוט מושלם מבחינת עיצוב ונוחות וציפינו ללא פחות מכך גם מבחינת הארוחות.
כשהגענו לארוחת הערב הכל היה נראה נהדר במבט ראשון – שלל מנות ראשונות מסודרות בהרמוניה על השולחנות הגדולים, לחמים, פלטת גבינות ומגוון קינוחים. גם המנות העיקריות, שאמורות להשתנות מידי יום, כולן על טהרת המטבח החלבי והדגים הכשר, נשמעו מעניינות.
מבחן הטעימה הציג בפנינו תמונה הרבה פחות ורודה ממה שציפינו…
אמנם האוכל נראה מעולה, ואף הוגש במנות מיניאטוריות שהקנו לו מראה מעט ״פלצני״ ו high end, אבל מבחינת טעמים מאוד התאכזבנו מאוכל.
שלא תבינו אותי לא נכון, חלילה, אני לא אומרת שהאוכל היה רע – הוא פשוט לא היה מצויין. יודעים מה, הוא אפילו לא היה טוב מאוד.
אני מדברת בעיקר על המנות הראשונות הקרות, הסלטונים הקטנים ומגוון הירקות הטריים שהיה לוקה בחסר.
דווקא הפתיעו לטובה המרק שהיה טעים ומתובל היטב, פלטת הגבינות העשירה והמנה העקרית שהזמין דניאל של פילה על מצע ירקות מבושלים, שהיתה לא פחות טובה ממנה עקרית במסעדה יוקרתית.
אני דווקא בחרתי להזמין רביולי, שהרגיש מאוד כאילו הוכן מארוחה ארוזה שרק צריך לחמם במיקרו מאכזב מאוד.
גם ארוחת הבוקר הפתיעה אותנו לרעה – אותו סיפור של הצגה למופת של מנות מיניאטוריות אבל בלי הרבה תוכן :
מעט מאוד ירקות טריים, לחם של פילסברי {בחיאת, המלון יושב חמש דקות מאבו גוש – לא יכולתם לדאוג שמאפייה תספק לחמים טריים על הבוקר?} ונקודת התורפה הגדולה ביותר – המנות שהזמנו מהמלצר, שהיו אג׳ס בנדיקט וביצת עין על פוקאצ׳ה – היו פשוט לא משהו, משתיהן טעמנו כל אחד ביס והחלטנו שעדיף להרחיק את הצלחת..
עוד דבר שקצת הפריע לי הוא שגם בארוחת הבוקר וגם בארוחת הערב לא טרחו להדפיס את המנות שניתן להזמין מהמטבח, ונאלצנו לבקש מאיש הצוות של ה׳סלון׳ לתאר לנו אותם, בזמן שגם ככה הורגש כי הוא היה לחוץ {מפאת חוסר בכוח אדם אותו ציינתי בהתחלה}.
מדובר במלון בוטיקי קטן מאוד, כך שלא מובן לי איך לא חשבו על להדפיס תפריט לכל אורח על בסיס יומי במידה והתפריט משתנה כפי שנכתב באתר המלון {מה שגם לא קרה בערב שאנחנו סעדנו במלון, כי מאחר וישבנו בשולחן האבירים עם זוג נוסף שהתארח במלון גם בלילה שלפני – גילינו שתפריט ארוחת הערב נשאר כשהיה יומיים ברציפות}.
מהתיאור שלי אולי נראה קצת שהאוכל במלון היה נוראי, וזה ממש לא המצב – אבל כשמלון מרגיש כל כך מושלם, ודווקא האוכל היא נקודת התורפה שלו, זה מאכזב מאוד. במיוחד לפודיז.
המחיר
מלון Gordonia Private Hotel הוא לא מלון זול, אבל גם אין סיבה שהוא יהיה.
אין ספק שגולת הכותרת של המלון הוא העיצוב שלו, בייחוד החדרים הגדולים והמעוצבים בטעם משובח עם הבריכה הצמודה, שכמותם לא יצא לי לראות עדיין בארץ.
אמנם האוכל לא ממש היה לטעמנו, אבל אני מתארת לעצמי שמאחר והמלון נפתח ממש לא מזמן – דווקא בנישה הקולינרית עתידים להיות שינויים, שמושפעים גם מחוות דעתם של האורחים.
מבחינת VFM {תמורה למחיר} מדובר במלון שהמעניק תמורה כמעט מלאה למחיר – עלות של לילה במלון עומד בקנה אחד עם העליות של מלונות בוטיק אחרים בארץ {האמת שמחירו טוב יותר ממלון כרמים, שאני אישית ממש לא התלהבתי ממנו, ולדעתי אין מה להשוות אותו למלון Gordonia}, ואף משתלם יותר מהרבה צימרים שמחשיבים עצמם יוקרתיים ומציעים סוויטה עם בריכה צמודה, בעיצוב ובסטייל שלרוב ממש לא מצדיק את התמחור שלהם.
ידוע שהמחירים של מלונות הבוטיק בארץ הם יקרים משמעותית ממלונות דומים ביוון, אבל אם אתם רוצים לחגוג יום הולדת, אירוסין או כל אירוע משמח אחר ובא לכם על חופשה קצרה וקרובה לבית, שתגרום לכם להרגיש כאילו אתם בחו״ל בלי הטיסה המתישה, זה לגמריי המקום בשבלכם.
