קוואטרו, האחות הקטנה של מסעדת מסה של השף אביב משה, נפתחה לפני מספר חודשים בליווי באזז ענק מחד וביקורות פושרות מאידך.

האמת, הופתעתי.

יצא לי לאכול במסה פעם אחת, לפני דיי הרבה זמן, אבל הארוחה שם נחקקה אצלי כמוצלחת במיוחד – בעיקר בגלל המנות המורכבות שמצליחות לשלב בצורה יוצאת מן הכלל טעמים מיוחדים ואומנות בצלחת, עם דגש על הפרטים הקטנטנים ביותר.

נכון שמדובר בצילחות גרנדיוזי ויחסית ׳פלצני׳ לשוק הישראלי – אבל בשורה התחתונה כל המנות שיצא לי לטעום באותה ארוחה היו פשוט מצויינות.

מכאן בדיוק נבעה הפליאה שלי – איך ייתכן ששף שמתחזק מסעדה מצליחה כמו מסה כבר יותר מ-10 שנים, הצליח ליפול דווקא בנישה של מסעדות איטלקיות {או כפי שהגדיר אותה השף – איטלקית מודרנית}?

אני אתן לכם ספויילר – חזרנו לקוואטרו תוך שבועיים לאחר העסקית צהריים שאכתוב עליה פה, למרות שבדרך כלל אנחנו לא אוהבים למחזר מסעדות בתדירות כזו קצרה – וזה אומר הרבה…

עוד כתבות שכדאי לך לקרוא :

>> שיין - פיצות, סנגריה ועוגת גבינה אחת מושלמת
>> מסעדת דה נורמן - אסקפיזם אירופאי בלב תל אביב

קוואטרו ממוקמת ברחוב הארבעה (כפי שנרמז משמה האיטלקי), ממש בסמוך למסעדת מסה.

המסעדה מעוצבת בסגנון שהיה לי קצת קשה לעיכול – גרנדיוזי, נובורישי ומקושקש במיוחד. ממש לא מה שציפיתי לראות כשנכנסתי למסעדה איטלקית, גם לא מכזו המוגדרת כאיטלקית מודרנית.

אמנם גם העיצוב באחותה מסה הוא נוברישי כשלעצמו, אבל שם הטונים הרבה יותר מאופקים וקלים לעיכול.

כנראה שלזה התכוון המשורר {או במקרה הזה המעצב}, שכן גם הלוגו של המסעדה הוא מעין מסכה ליצנית, כך שהעיצוב הקרקסי עם נטייה אפריקנית משהו, הכולל כיסאות עם משענת גבוהה במיוחד, רצפה בפרינט שבטי בשחור לבן, שרשראות חרוזים ארוכות וצבעוניות שנתלו מעל הבר ועוד אלמנטים תיאטרלים מעט מוגזמים, מתחברים לאווירה הכללית שהמקום מנסה להעביר.

לא לטעמי, אבל אין ספק שמדובר בעיצוב מיוחד שהושקעה בו הרבה מחשבה {ולא מעט כסף..}.

אנחנו התיישבנו במרפסת החיצונית של המסעדה, שמרגישה גם קצת גם ג׳ונגל קרקסי ומשובצת בעשרות עציצי דקל ענקיים, וקיבלנו מיד את תפריטי העסקית של המסעדה.

מחיר הארוחה העסקית בקוואטרו היא סבירה {בייחוד ביחס למסה} והיא עולה כ- 84₪, לפני שדרוגים, ומאפשרת בחירה בין 4 מנות ראשונות ו- 5 מנות עיקריות. כמובן שאם יתחשק לכם לשדרג את הארוחה {בתוספת של 10-38 למנה} האופציות יוכפלו, אבל אפשר ללא ספק ליהנות לא פחות גם מהמנות הלא משודרגות בתפריט.

אנחנו פתחנו את הארוחה בשני קוקטיילים : סינגפור {56₪} – המורכב מקוואנטרו, שרי הרינג, מיץ לימון, אננס ותמצית וניל, שהיה מושלם מבחינת איזון הטעמים {בתכל׳ס במחיר כזה לא הייתי מצפה לפחות…}; ובקוקטייל צהריים – מימוזה טרופית עם תמצית וניל ואננס מקורמל.

לא יכולנו להתעלם מהפוקצ׳ה ומטבלים {תוספת של 18₪} שהוצעו בתחילת התפריט {אין כמו לחם חם…} וקיבלנו חתיכה של פוקצ׳ה מוצלחת במיוחד מוברשת בהמון שמן זית ולצידה פנכה עם שמן זית איכותי, מעט רסק עגבניות, בלסמי מצומצם היטב, קונפי שום וזיתים מעולים.

אין ספק שמדובר בפתיחה מצויינת לארוחה, במיוחד כזו איטלקית, אבל הייתי שמחה לקבל קצת יותר מכל מרכיבי המנה.

ראשונות

למנות ראשונות הזמנו קרפצ׳יו {ללא תוספת} וגרודו פומודורי {תוספת של 10₪} –

נתחיל עם הקרפצ׳יו שהיתה המנה הכי מפתיעה ומיוחדת בארוחה – חובה חובה חובה להזמין אותה!

קיבלנו פלטה יפיפיה המורכבת משייטל איכותי כבוש, קרם חלבון, תלתלי פרמז׳ן, מקלות גבינה מיוחדים שטרם יצא לי לאכול כמותם – מעין שילוב של מלוח ומתקתק, סלט קטן מירקות שוק טריים והשוס הגדול – סורבה חרדל! נשמע קצת מוזר אבל מדובר בהמצאה לא פחות מגאונית, שהצליחה לשדרג בקטע היסטרי מנה שהיתה גם ככה מוצלחת במיוחד.

תעשו לעצמכם טובה – תזמינו את המנה הזאת יחד עם הפוקצ׳ה ותכינו לעצמכם את הביס המושלם – פוקצ׳ה + מעט חלבון + שייטל + סורבה חרדל + פרמז׳ן  = פיצוץ של טעמים.

עד עכשיו אנחנו לא מצליחים להרגע מהמנה הזאת..

הגורדו פומודורי שהורכבה מאלמנטים רבים ומרקמים שונים {נתחי דג נע, זרעי עגבניה, יוגורט בזיל, קרם חציל שחור, סלרי, צנונית, צ׳ילי ובצלי שאלוט} הייתה יצירת אומנות צבעונית ואסתטית בפני עצמה וחוסלה גם היא כלא הייתה.

בנוסף, הוציאו לנו פינוק מהמטבח את סלט הקפרזה {ללא תוספת} של המסעדה – מבחינת טעמים הוא הדבר הכי קרוב למקור האיטלקי ומבחינת פרזנטציה הוא הכי משקף את היד של אביב משה עם תשומת הלב לפרטים הקטנים – שלושה גבעות של מיני עגבניות טריות, עלי בזיליקום, גבינת מוצרלה עסיסית מעולה ומעל הכל פרמז׳ן קריספי מנוקד בטיפות אדמדמות.

עיקריות

למנה עיקרית אני הזמנתי את האוליו דה אוליבה {ללא תוספת} – מנה מעולה של 2 נתחי דג שמנמנים שנחים על פסטה טריה ברוטב של שמן זית, עגבניות לחות, חציל קלוי בגריל ומעט רוטב חריף {אפשר לבקש בצד}.

אני בדרך כלל לא אוהבת מנות שמשלבות פסטה ודגים אבל המנה הזאת היתה נהדרת והטעמים שלה היו כל כך מיוחדים.

המינוס היחיד במנה היה היחס של הפסטה לעומת הדג – עוד קצת פסטה והיא היתה מאוזנת בצורה מושלמת לטעמי.

דניאל הזמין תבשיל טלה {תוספת של 20₪} – תבשיל מעולה בבישול ארוך עם טעמים שורשיים עמוקים, שהורכב מצוואר טלה שקיבל מרקם רך במיוחד, תפו״א, בטטה ופיטריות בציר טלה ועשבי תיבול.

קינוח

לקינוח הזמנו קינוח אהבה {52₪} שהגיע בתוך כוס שקופה {ולא מספיק מפולשת, כמו שאתם רואים בתמונה..} והורכב משכבות של קרם פסיפלורה חמצמץ, מוס שוקולד לבן, קראנץ׳ שוקולד לבן מעולה, סורבה תות, מיני ברולה ומקרון תות – אני פחות מתחברת לקינוחים פירותיים ועדיין מאוד נהנתי ממנו, במיוחד בגלל שילוב המרקמים הכיפי.

אין ספק שמדובר בקינוח לא זול בכלל והיה נחמד אם היו מציעים כמה קינוחים במחירים מיוחדים לארוחה עסקית..

השורה התחתונה

קוואטרו היא אחת המסעדות הכי טובות שאכלתי בהן בזמן האחרון – אז נכון הסטייל של המקום לא היה ממש לטעמי, אבל המנות היו מיוחדות ומושקעות לפרטי פרטים, השירות היה מצויין והעסקית של אמצ״ש משתלמת במיוחד כי יש הרבה אופציות נפלאות לבחירה גם ללא צורך בשדרוג כספי.

אם לא עדיין לא הייתם ויש לכם צהריים פנויים – אל תפספסו 🙂