גילוי נאות – בזמן האחרון יש לי בעיית התמכרות דיי קשה לפיצות בכללי, ולפיצות של השיין בפרט.

למען האמת, אני לא יודעת אם בכלל אפשר להגיד את התקופה הזאת כ״זמן האחרון״ כי היא כבר מתפרשת על פני משהו כמו שנה וחצי. אבל דבר אחד בטוח, בתור מישהי שגרה באילת יצא לי לאכול בשיין יותר מהרבה אנשים שאשכרה גרים בתל אביב.

אני חושבת שיש איזה סדר קוסמי שמושך אותנו כל פעם מחדש לאותו המקום שיושב על פינת הרחובות שלמה המלך ופרישמן.

מתארחים בבית מלון בתל אביב? קופצים לעסקית בשיין.

מתנחלים אצל חברים בתל אביב? קופצים לעסקית בשיין.

נוסעים למשפחה בירושלים? קופצים לעסקית בשיין.

חוזרים מחו״ל וחולמים על הפיצה המושלמת? ניחשת נכון, בדרך חזרה מנתב״ג – קופצים לעסקית בשיין.

אחרי מיליון פעמים שדניאל ואני קפצנו לשיין, החלטתי שהגיע הזמן סוף סוף לשלוף את המצלמה ולהכין פוסט על בית הקפה-מסעדה שאני הכי אוהבת בתל אביב בתקופה האחרונה –  כדי שגם את תתאהבי בו ואני לא אשמין לבד מכל הפיצות האלה 😉 {צרת רבים חצי נחמה? חח}. אגב, תכננתי להכין את הפוסט הזה כבר מזמן אבל פשוט לא הצלחתי להתאפק בכל הפעמים הקודמות שהפיצה הוגשה לשולחן…

אבל עם כל האהבה הגדולה שלי לשיין, אפשר להגיד שהרומן שלי עם המקום התחיל על רגל שמאל.

הפעם הראשונה שהתיישבתי לאכול שם הייתה מאכזבת משהו, לא בגלל שהאוכל היה רע אלא דווקא בגלל שחברה שלי עשתה לי בילד-אפ מטורף לאחת המנות ובסוף הזמינה בטעות מנה אחרת בכלל שהייתה נחמדה מאוד, אבל ממש לא ה-וואו אפקט שהובטח לי. מאז עברה תקופה ארוכה עד שחזרתי אליו, הרי יש מספיק מקומות טובים בתל אביב אז החלטתי שלא שווה לתת עוד צ׳אנס למקום. הו, כמה שטעיתי!

יום שישי אחד התלבטנו איפה לאכול צהריים, וחברים שלנו הציעו את השיין. ניסיתי לדחות את ההצעה, אבל נעמי, שכנראה ממש רצתה לאכול שם, אמרה את 4 המילים ששינו את הכל : ״יש שם סנגרייה מדהימה״.

נעמי מכירה אותי.

היא יודעת שאפשר לקנות אותי בקלות עם סנגרייה איכותית 🙂

אחרי זה התברר לי שהשיין שייך לאותה קבוצה שבבעלותה נמצאת מסעדת ״הפיצה״ המעולה שנמצאת בבוגרשוב פינת פינסקר – והבנתי שכנראה שפספסתי בגדול עם השיין.

מאז אותו שישי בצהריים, ואותה סנגרייה אגדתית שהצליחה להוכיח את עצמה פעם אחר פעם, השיין הפך להיות המקום שלנו בתל אביב.

גיליתי שהשיין הוא הרבה מעבר למקום שמגיש את הסנגרייה הכי מרעננת בעיר. הפיצות שם הפכו להיות הבחירה הראשונה שלי לפיצה בתל אביב, הסלטים שם טריים בדיוק כמו שסלטים אמורים להיות {בשונה מסלטים שמוגשים בהרבה בתי קפה ומסעדות אחרות} ועוגת הגבינה שלהם היא השלמות בהתגלמותה. התפריט של ה- so called בית קפה הזה {פשוט כי הוא הרבה מעבר לבית קפה} הרבה יותר מגוון מהדוגמאות שנתתי פה, אבל למען האמת לא כל כך יצא לי לטעום מנות אחרות כי יש לנו הזמנה קבועה שאנחנו לא מצליחים להשתחרר ממנה : סלט שדה וטרטר סלמון ואבוקדו לראשונות, פיצה וורדורי שיין לעיקרית, עוגת גבינה של ניצן לקינוח – וכמובן, אני כמעט אף פעם לא מוותרת הסנגרייה הלבנה המדהימה. דניאל מצליח קצת לגוון, בעיקר בבחירת הפיצה {בתמונה : פיצה פרנצ׳סקה שביקשתי שתגיע רק עם חצי בייקון, כי אני לא אוהבת ורציתי לטעום, אבל הניחוח המעושן של הבייקון השתלט על כל הפיצה כך שדניאל בסוף אכל אותה לבד והתבאס קצת על החצי הריק}, אבל הראשונות והקינוח תמיד חוזרים על עצמם… הם פשוט כל כך טובים שקשה מידי לוותר עליהם!

סלט שדה מלא בירקות טריים וגבינת פטה כבשים {שמנמנה!} איכותית עם קרעי פוקצ'ה מהטאבון של המקום. מצד אחד אין שום דבר מיוחד בסלט הזה, ומצד שני הפשטות, התיבול והטריות שלו הופכים אותו לסלט שאנחנו לא מוכנים לוותר עליו.

הטרטר מוגש בצורת צ׳אנקים גדולים של סלמון ואבוקדו שמשולבים בתוך סלט קצוץ טרי עם כוסברה, פטרוזיליה, צ׳ילי, מלפפון, פלפלים, בצל סגול וירוק ושומשום שחור על מצע של ברוסקטה עם ממרח איולי מעולה. בדיוק כמו הסלט, המנה הזאת כל כך טרייה ומתובלת לשלמות.

הפיצות בשיין מצוינות נקודה. באמת שיש סיבה שהן מככבות כמעט בכל רשימות הפיצות הכי טובות שקיימות בישראל. הבצקים מוכנים בעבודה יד במקום, וכמיטב המסורת הנפוליטנית הבצק עשוי ללא סוכר, ללא שמן וללא משפרי אפיה – רק קמח, מלח, מים ומעט שמרים. לא פלא שברגע שמכניסים את הבצק הפשוט והטוב הזה לתוך הטאבון המסורתי של השיין מקבלים פיצה איכותית ומדויקת כל כך. מעבר לזה, אי אפשר שלא לדבר על רוטב העגבניות המדהההיייםם שלהם! לא רק שהוא ה-שידוך המושלם לבצק החלומי הזה, הוא מוגש גם בנפרד, עם מעט חריף, כרוטב לטבילת ״הקשה של הפיצה״. בואי נגיד את זה ככה, הוא עד כדי כך טוב שאני אוכלת אותו עם כף עוד לפני שבכלל מוגשות המנות לשולחן – ותמיד מבקשת עוד רוטב בצלוחית גדולה יותר!

עכשיו בואי נדבר על הקינוח... עוגת גבינה סטייל ניו-יורק היא לגמרי הקינוח המועדף עליי, וזאת שמוגשת בשיין היא אחת הטובות בעיר {טובות אך שונות אפשר לאכול גם בטוטו ובדה נורמן}. העוגה של השיין היא לא כבדה מידי ולא מתוקה מידי – פשוט מושלמת לסוויט-פינאלה אחרי ארוחה שכוללת הרבה מאוד בצק 😉

פתאום שמתי לב שלא הדגשתי למה אנחנו אוהבים את העסקית הזאת כל כך! לא רק שהפיצות מושלמות והכל טרי – טרי ומוכן במקום {כולל הקינוחים!} – היא מתומחרת בצורה ממש טובה ומוגשת עד השעה 17:00 {כך שיש סיכוי שאפילו תתפסי אותה אחרי העבודה אם תחתכי טיפה מוקדם 🙂 }. בעסקית של השיין בוחרים מנה עיקרית, מוסיפים 14 ₪ ומקבלים שתייה + מנה ראשונה או סלט קטן (שדה או קיסר). את השתייה אפשר לשדרג לאחד הקוקטיילים בתפריט {סנגרייה או אפרול שפריץ׳} בתוספת תשלום, וזה כל כך שווה את זה!

אגב, בשיין יש גם אופציות שיתאימו גם לצמחונים, טבעונים או רגישים לגלוטן, ואין לי ספק שהן לא פחות טובות מיתר המנות בתפריט.