במרכז תל אביב, ממש לא רחוק משדרות רוטשילד האהובות עליי במיוחד, נמצא מלון הבוטיק The Norman Tel Aviv – מלון אלגנטי, נוטף יוקרה וסטייל אירופאי, שזכה לפני שנה בתואר מלון הבוטיק הטוב בעולם ממגזין הטיולים האמריקאי המוערך Jetsetter.

המלון הזה מצא את דרכו אל ה Bucket list שלי עוד לפני שכף רגלי דרכה בו מחוץ לחיים הוירטואליים, אבל משום שמדובר במלון אקסלוסיבי במיוחד {גם מבחינה תמחורית, כמובן} השהייה בו שמורה לאירועים מיוחדים בלבד.

מאחר ויום ההולדת שלי כבר חלף {לא שאני מתלוננת, חלילה, חגגתי אותו באחד ממלונות הבוטיק היפים בארץ}, וירח הדבש בתאילנד קרוב מתמיד {קצת יותר מחודש!! Staytuned#}, היה ברור לי שהדרך היחידה לחוות בקרוב קצת מהאווירה המפורסמת במלון דה נורמן היא ליהנות מארוחה טובה באחת ממסעדות המלון.

בתוך המלון שוכנות 2 מסעדות – מסעדת דה נורמן, שמהווה את המסעדה המרכזית של המלון {מוגדרת בתור ״מסעדה יוקרתית המפגישה את ניס עם תל אביב״} ומסעדת Dinings, סניף ישראלי למסעדת הטאפאס היפני מלונדון.

הפור נפל על מסעדת דה נורמן, בעיקר בגלל שהתחשק לנו להתפנק בעסקית של אמצ״ש וכרגע Dinings פועלת רק בשעות הערב, מלבד בימי הסופ״ש.

כמו תמיד, גם הפעם בחנתי היטב את תפריט העסקית באתר האינטרנט של המסעדה והוא נראה לי מעט צנום, לא הכי חדשני או מעניין.

האמת היא שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו שוקלים לנסות את תפריט העסקית של המסעדה ובכל פעם מוותרים לטובת מסעדה שנראת לנו קצת יותר מעניינת או מגוונת.

זה בדיוק מה שקרה לנו שבוע לפני, כשהחלטנו אחרי התלבטות ממושכת בין שתי המסעדות לבדוק דווקא את עסקית הצהריים של מסעדת משייה, שאמנם נראתה הרבה יותר מעניינת ומיוחדת על הנייר {ואף זכתה להרבה תשבוחות ממבקרים שונים} – אבל ממש לא עמדה בציפיות {להפך..}.

אז החלטנו לתת לה צ׳אנס, במיוחד בגלל שגם בפעם האחרונה שמאוד נהננו במסעדה היה מדובר בכזו עם תפריט קלאסי שלא מנסה להתחכם יותר מדי {אם פספסתם – הביקורת פה}.

קיווינו שגם דה נורמן היא מסעדה מאותו הז׳אנר – לא יצירתית או חדשנית במיוחד, אבל מצליחה לפצות על זה במנות קלאסיות ומדויקות.

מלון דה נורמן הוא למעשה בועה אירופאית קלסית בתוך הבועה התל אביבית, וכזו היא גם מסעדת המלון.

חלל לא גדול מידי, כזה שנותן תחושה אינטימית בצבעוניות אירופאית קלאסית, שולחנות ערוכים במפות ומפיות לבנות מעומלנות ומגוהצות עליהם כלי כסף כבדים, מהסוג שאפשר למצוא רק אצל סבתא בארון.

שום דבר גרנדיאוזי, קלאסיות מהודרת במיטבה.

ברגע שהתיישבנו הוגשו לנו תפריטי המסעדה הרגילים, משום מה, ולא אלו של שעות הצהריים. כששאלנו את המלצרית לגבי העסקית, התברר שאכן מוגשת עסקית במסעדה אבל התפריט השתנה ולכן היא תספר לנו בעל פה על המנות המוצעות.

קצת הזוי לדעתי, במיוחד כשהתברר לי שהתפריט השתנה כבר לפני חודשיים.

אם יש משהו שאני ממש לא אוהבת זה לבחור מנה על רגל אחת. אני אוהבת לקרוא את התפריט, להבין מהן המרכיבים של כל מנה וכמובן גם לראות את המחיר כתוב שחור על גבי לבן, ולא לנהל שיחה ארוכה מלאה בהתלבטויות עם המלצרית.

מילא.

מסתבר שתפריט העסקית שכתוב באתר המסעדה שונה לחלוטין מזה המוגש בימים אלה. כרגע אין עסקית הכוללת מנה ראשונה ועיקרית במחיר פיקס, אלא מנות עיקריות {במגוון רחב יותר מאלו הכתובות בתפריט העסקי, רובן גם יקרות יותר} שמתומחרות באופן אינדווידואלי ומנות פתיחה בסגנון ״פותחים שולחן עם השף״ – כלומר, מגוון סלטי השף שמשתנים על בסיס יומיומי.

בחרנו להזמין את שתי המנות שישר נקלטו לנו בראש מההסבר המהיר של המלצרית – דניאל הזמין את ה״נורמן״ בורגר {72₪} ואני את הראגו בקר {78₪} לצד כוס יין איטלקי אדום צונן {32₪}, שהיה נהדר.

אחרי המתנה קצרה התמלא השולחן שלנו בפסיפס של צלוחיות לבנות מלאות בכל טוב – קלאמרי על רוטב טרטר, סלט קיסר קטן, זיתים, מסבחה, לבנה חציל, קרם דלעת, סלט עדשים ושני הפיבוריטיים שלי – קרם שעועית לבנה וכופתאות בשר קטנות מעט פיקנטיות שהייתי שמחה להזמין כמנה עקרית אם רק היה אפשר.

כל הסלטים היו טריים ומדוייקים {מלבד המסבחה שהרגיש מעט תפל} ולצידם הוגשו בכלי כסף {כמובן..} 4 חתיכות גדולות של פוקצ׳ה מדהימה – Yes please!

2 דברים שאהבתי במיוחד בקונספט של שולחן השף אצל דה נורמן :

1. מוגש לחם {ולא סתם לחם – פוקאצ׳ה אמיתית} ללא תוספת תשלום, בשונה מרוב המסעדות בישראל {מתומחר בדרך כלל בין 10 ל25 ₪}.

2. ברגע שאחת הצלוחיות התרוקנה המלצרית הגיעה מיוזמתה ושאלה אם נרצה לקבל תוספת.

המנות העיקריות יצאו בתזמון מושלם לשולחן בדיוק ברגע שסיימנו לטרוף את החתיכה האחרונה של הפוקאצ׳ה.

הבורגר הגיע בלחמניית בריוש רכה בטירוף, שניכר שנאפתה במקום, והבשר עצמו במידת עשייה מושלמת – מדיום רך ועסיסי, בדיוק כמו שדניאל הזמין.

לצידו תוספת יפה של צ׳יפס שטוגן פעמיים – קריספי מבחוץ ורך מבפנים.

אני חושבת שזה באמת אחד הבורגרים היותר טעימים שיצא לי לאכול – הכל בו היה כל כך רך ושופע בחמאה…

מנת הראגו שלי היתה מוצלחת במיוחד – הפפרדלה הייתה עשויה בצורה מושלמת וכמוה גם הראגו בקר שצומצם היטב וטעמיו היו עשירים במיוחד, לצידו גבעה קטנה של פרמז׳ן איכותי שרק הוסיפה לתענוג הזה. הדבר היחיד שמנע ממנו לאכול את כל המנה {אבל לבקש ״דוגי בג״, כמובן} הוא הקינוח שהיה לנו ברור שאסור לוותר עליו כבר בשלב המנות הראשונות.

הזמנו את הקינוח האהוב עלינו בזמן האחרון עוגת גבינה {44₪}, וקיבלנו חתיכה יפה של עוגת גבינה עשירה במיוחד {וכבדה בהתאם!}, משובצת נקודות וניל ובעלת בסיס פריך וחמאתי שנחה על פס של קולי פירות יער. לצדה הוגשו לנו 3 כדורי גלידה {OTH} – וניל, מאצ׳ה וסורבה לימון מרענן, שהיו מעולים גם הם – אבל עם כמויות החמאה והפחמימות בארוחה הזאת את הגלידה באמת שכבר לא יכולנו לסיים 😉

דה נורמן היא אחת המסעדות הטובות שאכלתי בהן בזמן האחרון – האווירה חלומית, השירות נפלא ומקצועי {אין כמעט מקומות שהמלצר ממלא לך את כוס השתייה ברגע היא מתרוקנת ומנקה את השולחן בין המנות – וחבל שכך}, האוכל פשוט מצויין בלי משחקים מיותרים והוואליו פור מאני {VFM}, לפחות במנות שאנחנו הזמנו, היה משתלם במיוחד.

אנחנו עוד נחזור 😉

בשורה התחתונה – אם עדיין לא הייתם בדה נורמן, תתקשרו עכשיו להזמין מקום.