מלגו ומלבר – עסקית אמצע שבוע
את הפוסט הזה אני כותבת לכם מול הנוף המדהים של האי Ko Yao Yai בתאילנד. כבר שבוע בתוך טיול ירח הדבש המדהים הזה, ולהפתעתי אני ממש חווה געגועים לאוכל מערבי.
שלא תבינו לא נכון – אני מאוהבת באוכל תאילנדי, ובטיול הקודם שלי בתאילנד לפני שנתיים, סירבתי כמעט לאכול אוכל מערבי במהלך שהותי בארץ המדהימה הזאת.
מסתבר שהשוני במטבחים בתאילנד ממש שונה מאזור לאזור, ובעוד האוכל של צפון תאילנד ואזור קוסמוי וקופנגן היה ממש לטעמי, דווקא באזור פוקט האוכל לא ממש עושה לי את זה.
אז החלטתי שזה דווקא זמן טוב לספר לכן קצת על הארוחה העסקית המדהימה שאכלנו, דניאל ואני, ממש כמה שעות לפני הטיסה במלגו ומלבר התל אביבית.
המסעדה הוותיקה יחסית הכריזה לפני מספר חודשים על תפריט עסקי של אמצע שבוע, ובתור חובבת עסקיות מושבעת החלטתי שהגיע הזמן שננסה גם אותה.
מלגו ומלבר יושבת בפינת הרחובות מרמורק ורוטשילד, אזור מרכזי מאוד, ממש בסמוך להבימה, שנחשב משום מה למיקום דיי מקולל למסעדות. הגלגול הנוכחי של המסעדה ׳שורד׳ שם כבר יותר משתיים וחצי אז ייתכן שהוא הצליח דווקא לבטל את הקללה.
עוד לפני שהגענו למסעדה בדקתי כהרגלי את תפריט העסקית באתר האינטרנט וגיליתי שרוב המנות העיקריות המופיעות בתפריט דווקא מתומחרות בצורה נוחה ביחס לשכנותיה התל אביביות. מעבר לזה, המנות הראשונות לבחירה בעסקית {שכוללת לחם וממרח, ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית} היו מגוונת וכללו אף מנות דגים נאים ללא תוספת תשלום {בשונה מרוב המסעדות שמציעות מנות מהסוג הזה}.
מה אני אגיד לכן, כשהזמנתי שולחן למסעדה בשעה 2 בצהריים ציפיתי שהמקום יהיה שוקק חיים – כמו טוטו, פסטל וקפה נואר הנהדרות.
כשהגענו למסעדה הופתעתי לגלות שאנחנו כמעט היחידים שהחליטו לסעוד במקום בשעות הצהריים, וזאת על אף התפריט העסקי המפתה {והתמונות המדהימות המתלוות אליו באתר המסעדה}. מוזר, חשבתי לעצמי.. אולי המקום באמת קצת מקולל?
המסעדה מחולקת למספר אזורי ישיבה – בשני מפלסים מרפסת המקורה או בתוך המסעדה עצמה, שם גם ניתן גם לשבת ממש מול המטבח הפתוח. בחרנו לשבת באזור המוגבה של המרפסת, שפונה לחלונות שמשקיפים על רחוב רוטשילד הקסום. מיד ניגשה אלינו מלצרית והסבירה על התפריט העסקי ועל הספיישלים של היום.
בתפריט מגוון מעניין של מנות הכוללות דגים, עוף, בשר וגם פסטה צמחונית/טבעונית אחת. מחירן מתחיל ב 79₪ ורוב המנות לא עוברות את סף 100₪.
בתפריט העסקית ניתן גם להזמין יין במחיר הגיוני {28₪} ומגוון קוקטיילים במחיר מפתיע של 26₪ – לפני שתתלהבו יותר, מידי קחו בחשבון שהקוקטיילים של העסקית מוקטנים, כך שיוצא שמשלמים חצי מחיר עבור חצי קוקטייל. לא מדובר באיזה דיל מצויין, אבל נחמד מאוד אם מתחשק לכן לשתות קוקטייל בלי לנפח יותר מידי את החשבון.
אנחנו הזמנו קוקטייל גארדן על בסיס ג׳ין בומביי והמינגווי מוחיטו. שניהם היו מאוד טעימים, אבל כאמור קטנים יחסית.
הספתח של הארוחה היה מצויין – לחם מחמצת עם ממרח דלעת צלויה ושמן זית. אני דווקא לא מחובבי הדלעת אבל הממרח הזה היה כל כך טעים ומתובל בצורה מושלמת, שלא יכולתי להפסיק לנגב את הצלוחית הקטנה שהכילה אותו גם כשלא ממש נשאר מה לנגב. והלחם היה גם הוא טוב, אבל לדעתי זה ממש לא מחמצת.
מיד אחריו הצטרפו לשולחן שתי המנות הראשונות שהזמנו – קרפצ'יו דג וקריספי ג'ינג'ר עם נקטרינה, צ'ילי חריף ועלי נענע וסשימי דג ים עם שעועית תאילנדית, כוסברה ונענע בויניגרט ג'ינג'ר. מנת הקרפצ׳יו הייתה נפלאה ותובלה בצורה שלא גונבת את ההצגה מהדג, אלא מחמיאה לו מאוד. במיוחד אהבתי את הטעמים שנתנה האשכולית האדומה החמצמצה למנה. מנת הסשימי הייתה רעננה עם ניחוחות אסייאתיים מצויינים.
שתי המנות היו מאוד פרשיות עם שילובי טעמים מיוחדים אבל ממש לא מהסוג שמתאמץ יותר מידי. אם דגים נאים הם כוס התה שלכן, אני ממליצה בחום לא לוותר על המנות האלה.
למנה עיקרית הזמנתי פילה לוקוס וארטישוק ירושלמי אפוי, זוקיני וחזרת לבנה על קרם ארטישוק ירושלמי וניל {129₪}. האמת? זה המחיר הרגיל שמסעדות גובות בעסקית על מנות פילה דג, אבל במקרה הזה מדובר בלוקוס שנחשב ליקר יותר מהממוצע ולכן גם כאן התמחור נראה לי הוגן למדי.
קיבלתי שני נתחים שמנמנים של לוקוס עסיסי במיוחד, שנחו על גבעה של ארטישוק ירושלמי וירקות ירוקים צלויים שמתחתם קרם מושלם של ארטישוק ירושלמי. את הוניל לא ממש הרגשתי אבל מדובר במנה מצויינת שבוודאות אזמין שוב.
דניאל הזמין את מנת הספיישל של היום – 270 גרם צלעות טלה, כרוב שחור וירקות ירוקים על קרם בטטה לבנה {156₪}. נכון, המנה לא זולה, אבל מדובר בחומר גלם יוקרתי שבדרך כלל לא יוצא לנו לפגוש בארוחה עסקית. דניאל קיבל 3 צלעות ברמת עשייה מושלמת שממש נפלו מהעצם. התוספות במנה היו דומות מאוד לאלו שבמנה שאני הזמנתי וכך גם הצילחות של המנות שהיה פנטסטי. מנה יקרה יחסית לעסקית, אבל עשויה נהדר ומומלצת מאוד.
לקינוח בחרנו ללכת על פאי אגסים {38₪}, בעיקר כי הוא נשמע מעניין יותר מנמסיס שוקולד {עם כל הכבוד לשוקולד, ויש כבוד 😉 }.
אני מתה על פאי, במיוחד כזה שמתהדר בקרסט חמאתי מושלם – כזה שאי אפשר להפסיק לאכול.
לצערי לא כזה היה הפאי של מלגו ומלבר.
ראשית כל, אם מדובר בפאי אגסים, אז למה בראש הפאי היו בכלל תפוחים? אימתתי עם האחראית שאמרה שכנראה הייתה טעות במטבח… או שאולי נגמרו להם האגסים וחשבו שלא נבחין בהבדל? oh, well…
שנית, אני לא יודעת מה הקשר בין הקינוח הזה לפאי, אבל בוודאות פאי זה לא. הטעם העיקרי שהשתלט על המנה היה של מילוי של קוראסון שקדים, ועד כמה שאני אוהבת קוראסון שקדים – במינון הזה זה היה פשוט טו מאץ׳.
גם הבצק שציפיתי שיגיע עם הפאי לא ממש היה שם, כלומר היה משהו אבל הוא ממש לא היה פריך וחמאתי כמו שקיוויתי.
לצד פרוסת העוגה הייתה מעין קצפת עדינה ולא מתוקה מידי שהצליחה מעט לאזן את המתיקות והכבדות של העוגה, אבל עדיין – ממש לא קינוח לטעמי.
דניאל דווקא יחסית נהנה מהקינוח {וגם סיים אותו, אבל זו לא ממש הפתעה }, אבל גם אמר שאכל טובים ממנו בהרבה.
בשורה התחתונה – העסקית מוצלחת מאוד ומציעה מגוון דיי רחב של מנות, רובן במחירים יחסית נוחים לביצה התל אביבית. הנפילה היחידה, מבחינתי לפחות, הייתה בקינוח, אבל שאר הארוחה היתה פשוט מצויינת. כל פעם מחדש מפתיע אותי במקומות מסויימים מפוצצים בשעות העסקית {כמו טוטו וקפה נואר}, בעוד מקומות לא פחות טובים וגם לעיתים יותר זולים {כמו המסעדה הזו ומסעדת דה נורמן הנפלאה}, נותרים רדומים מאוד.
בכל אופן, אם בא לכן לנסות מקום חדש עם אוכל מצויין ותשומת לב לדיטיילז – שווה מאוד לנסות את העסקית הזאת בפעם הבאה שמזדמן לכן להגיע לתל אביב באמצע שבוע.
