מילאנו – חופשה חורפית קצרה בצפון איטליה
את החופשה החורפית השנתית שלנו לשנת 2020 החלטנו להתחיל בעיר מילאנו. זו אמנם הייתה הפעם השלישית שבה ביקרתי במילאנו, אבל גם הפעם גיליתי בה מקומות חדשים וקסומים שגרמו לי לאהוב אותה אפילו יותר!
בתום 3 הימים שבילינו בעיר כל הזמן קיננה בי המחשבה שמילאנו נתפסת לרוב כיעד לא מספיק אטרקטיבי בפני עצמו, כזה שנחמד לבקר בו ׳על הדרך׳ במסגרת טיול באיטליה, אבל לא כזה ששווה לטוס במיוחד אליו. לא אשקר, גם אני חטאתי באמונה הזאת… בשלושת הפעמים שאני ביקרתי בעיר זה גם תמיד היה במסגרת טיול ארוך יחסית בארץ המגף, ותמיד הקצתי לה מספר מצומצם של ימים. אני חושבת שגם אני בהתחלה לא לקחתי את העיר הזאת מספיק ברצינות, בהסתמך על מה שקראתי עליה בעבר, ולכן תמיד הקצתי לה מספר מצומצם של ימים… ועדיין, גם אחרי שלושה ביקורים במילאנו גיליתי שיש בעיר הזאת כל כך הרבה לראות, לעשות ולאכול {אחרי הכל, זו העיר השנייה בגודלה באיטליה, ממש אחרי רומא!} – כך שאין שום סיבה שלא לבנות טיול שלם סביב העיר המיוחדת הזאת.
התמהיל הססגוני, שמשלב בין המסורת האיטלקית לבין המודרניזציה של העיר הצפונית, יוצר אווירה שמעט מאוד ערים מתהדרות בה – האמנות ששזורה ומקשטת כל פינה וסמטה, חנויות האופנה המרהיבות והאוכל האיטלקי המענג… מה צריך יותר מזה בשביל חופשה אורבנית מושלמת?
במהלך שלושת הימים שהיינו במילאנו הלכנו יותר מ-60,000 צעדים {😱!}, ולמרות זאת לא הספקנו לראות ולעשות את כל הדברים שתכננו לנו לחופשה הקצרה בעיר – אז למרות שזו הייתה הפעם השלישית שביקרתי בעיר, גם הפעם נשאר לי טעם של עוד 😊
STAY
בגלל שהפעם הגענו למילאנו בחורף מיקום מרכזי היה הקריטריון החשוב ביותר עבורנו בבחירת מקום לינה. קריטריון חשוב נוסף היה סוג הלינה – מלון או דירה. במקרים רבים שבהם אנחנו יוצאים לטיולים אורבניים, אנחנו מתארחים בדירת Airbnb, כי אנחנו מסתובבים בחוץ כמעט כל היום ולא ממש משתמשים בפסילייז של המלון. אבל את החופשה הזאת סגרנו כמה חודשים לפני הנסיעה, ובגלל שטסנו בחודש פברואר לא היה לנו מושג אם במהלך החופשה מזג האוויר יאיר לנו פנים או לא. בסוף נפל הפור על מלון קסום במיוחד הממוקם בתוך המבנה הכי יפה בעיר, בעיני לפחות 😍
התיאור הכי מדויק שאני יכולה לחשוב עליו למלון הנבחר, Galleria Vik Milano, הוא אמנות בתוך אמנות בתוך אמנות.
למה אני מתכוונת בהגדרה המשונה הזאת? תני לי להסביר…
נתחיל עם המיקום של המלון. Galleria Vik Milano ממוקם בתוך אחד המבנים ההיסטוריים המפורסמים והיפים ביותר של מילאנו – גלרייה ויטוריו אימנואלה השני. הגלרייה, שהיא למעשה הקניון העתיק ביותר באיטליה, נפתחה בשנת 1877 ובנויה בסגנון ניאו רנסנס קלאסי משיש, ברזל וזכוכית. האדריכלות המרשימה, המשלבת ציורי קיר, רצפות מוזאיקה ותקרת זכוכית גבוהה, היא קלאסית בצורה יוצאת מן הכלל ופשוט קשה להסיר ממנה את העיניים. ליופי ולאווירה היוקרתית של ההיכל מוסיפות גם חזיתות בתי הקפה והמסעדות, לצד חלונות הראווה המרהיבים של שלל חנויות המעצבים, חנויות התכשיטים והגלריות לאמנות.
היה לי חלום להתארח במבנה המרהיב הזה לפחות פעם אחת בחיים, ואני חייבת להגיד שהמציאות הצליחה להתעלות על הציפיות שלי. אנחנו התארחנו במלון בחדר עם מרפסת שפונה אל תוך הגלרייה וזכינו לראות את המבנה המדהים הזה מלמעלה לאורך כל שעות היום – מוקדם בוקר, כאשר האור בתוך הגלרייה רך ומשכימי הקום קונים קפה ומאפה באחד מבתי הקפה שבמתחם בדרכם לעבודה; בלילה, כאשר אורות כתומים מאירים קלות את חזיתות החנויות ואת המרפסות המקיפות את חלקה הפנימי של הגלרייה ושקט מופתי שורר באוויר; ובין לבין – כאשר הגלרייה המפורסמת מלאה בתיירים ובמקומיים וההמולה ממלאת את המתחם. את הקסם שיש באוויר באמת שקשה להסביר במילים, זה מסוג הדברים שבאמת צריך לחוות כדי להבין.
המלון, ששייך לקבוצת אתרי הנופש והיקבים הדרום אמריקאים – Vik Retreats, אמנם נפתח רק לקראת סוף 2019 אבל המיקום שלו בגלרייה מרגיש כל כך טבעי. בדיוק כפי שגלרייה ויטוריו אימנואלה השני היא יצירת אומנות, כך גם המלון החדש ששוכן בה. מהלובי הקטן והססגוני, דרך המסעדה הצבעונית של המלון ועד ל-88 חדרי האירוח – המלון מורכב מתערובת של יצירות אמנות. אם כי בשונה מהסגנון הרנסנסי שמאפיין את המתחם, המלון מקושט באמנות פוסט-מודרנית וכל אחד מחדרי המלון עוצב למעשה על ידי אמן שונה – כך שכל חדר במלון הוא יצירת אומנות ייחודית.
מלבד הלוקיישן החלומי והיופי החזותי של המלון, יש במלון הזה קלאס ואיכויות שהופכים את השהייה בו למושלמת מכל הבחינות. החלונות בחדר אטומים לחלוטין {חשוב מאוד כשהמלון ממוקם במרכזה של אחת האטרקציות הכי הומות בעיר}, המיטה מדהימה, מקלחת השיש הגדולה ותכשירי הרחצה מושלמים, המיני-בר מתמלא על בסיס יומי בשתייה ונשנושים {ללא עלות נוספת} וארוחת הבוקר מדהימה מכל בחינה אפשרית. המסעדה של המלון {שבה גם מוגשת ארוחת בוקר} מקושטת בחלונות גדולים בצורת חצי עיגול שפונים ישירות אל תוך הגלרייה, כך שהנוף הוא בהחלט משהו מיוחד במינו. הארוחה עצמה מוגשת גם בסגנון בופה {שבו נמצאים הקרואסונים הכי טריים וטעימים שיש!} וגם בהזמנה מתפריט {אגז בנדיקט, אומלט, פנקייקים וכו׳}.
בסופו של דבר מזג האוויר במהלך החופשה היה שמשי ומושלם לתקופה, אבל גם אם הייתי צריכה לבלות את רוב החופשה שלנו בתוך המלון הייתי נהנית מכל רגע.
EXPLORE
הדואומו של מילאנו Duomo di Milano
הדואומו של מילאנו הוא אחד המבנים הכי יפים עלי אדמות. מרוב שהוא גדול, מרשים ומלא בפרטים, הוא מרגיש קצת כאילו מדובר בהולוגרמה מספר אגדות. בגלל שהתארחנו במלון שנמצא ממש בתוך גלרייה ויטוריו אימנואלה השני, שנמאצת בסמוך לדואומו, חלפנו על פני המבנה הגותי המלכותי מספר פעמים ביום ובכל פעם מחדש התמוגגתי מהיופי שלו. הפעם החלטנו שלא להיכנס לתוך הקתדרלה, אבל לא יכולנו לוותר על ביקור נוסף בתצפית עוצרת הנשימה שממוקמת בטרסה שבראש המבנה. קנינו מראש כרטיסי skip-the-line לכניסה לתצפית {שכוללת גם עלייה במעלית} ונכנסו ממש תוך כמה דקות. השימוש בכרטיסי skip the line האלה הוא קל במיוחד, כי מיד לאחר ההזמנה מקבלים מייל עם קובץ PDF שאפשר להציג ישירות מהסמארטפון בכניסה לאטרקציה. אם את מעדיפה להסתכן ולא לקנות כרטיס כזה מראש, כדאי שתגיעי לפני השעה 8:00 כדי להיות הראשונה בתור, כי ברגע שאנשים מתחילים להגיע, התור בכניסות לאטרקציות לא זז {אבל בתכל׳ס זה ממש מיותר ועדיף לבוא עם כרטיס של skip the line וראש שקט}.
השור של ויטוריו אמנואלה השני
למרות שאני מארגנת כל טיול שלנו לפריטי פרטים, הרבה פעמים רק אחרי שאני חוזרת מהטיול אני מגלה שפספסתי אטרקציה סופר מפורסמת – וזה בדיוק מה שקרה לי עם השור המפורסם של ויטוריו אמנואלה השני. כמו שכתבתי מקודם, הגלרייה המרהיבה מקושטת ברצפת פסיפס מלאה בפרטים. אחד הציורים שמעטרים את רצפת הפסיפס הוא השור שמייצג את העיר טורינו, ולפני המסורת האיטלקית מי שממקם את עקב הרגל בתוך החור שבו אמורים להיות האשכים של השור ומסתובב 3 פעמים יזכה למזל טוב! בין אם זה עובד או לא, זה מנהג שמצחיק להשתתף בו ועוד יותר מצחיק לראות אנשים אחרים שמסתובבים עם העקב על אשכי השור באמצע המתחם ההומה 😅
תיאטרון לה סקאלה Teatro Alla Scala
במרחק חמש דקות הליכה מהגלרייה נמצאת אחד המקומות החשובים והמפורסמים של מילאנו, תיאטרון לה סקאלה. התיאטרון הוקם בשנת 1778 ואירח לאורך השנים את מיטב המלחינים, כוכבי האופרה המפורסמים בעולם וגדולי המנצחים.
מה שהדהים אותי זה שלמרות החשיבות העצומה של בית האופרה והתיאטרון הזה, קשה להאמין ממבט מבחוץ שזה המקום. המבנה של התיאטרון פשוט מאוד, במיוחד לאור המבנים המרשימים שקיימים בעיר, ולכן לקח לנו זמן {למרות שהשתמשנו ב-Google Maps!} למצוא את המקום כי הוא עד כדי כך לא בולט.
הזמנו מראש סיור באורך של שעה אחת ואני חייבת להגיד שבדיעבד הייתי מוותרת עליו לחלוטין. נכון, מדובר באחד מבתי האופרה המפורסמים ביותר בעולם, והאמת היא שהייתי שמחה מתישהו בחיי לראות בו אופרה או מופע בלט, אבל הסיור במקום פשוט הרגיש לי כמו סימון וי על אטרקציה חשובה בעיר ותו לא. בתור מישהי שלא מבינה יותר מידי באופרה ובמוסיקה קלאסית {כן מכירה שמות מפורסמים, אבל שם זה מתחיל ומסתיים}, הסיור היה מבחינתי פשוט פיהוק אחד ענק. נזרקו המון שמות חשובים לאוויר ומידע יבש על שנים שבהם קרו דברים היסטוריים, אבל בפועל הרגשתי קצת כאילו אני נמצאת בשיעור היסטוריה לא מעניין ולא הצלחנו לראות אפילו את האולם המפורסם, כי בדיוק נערכה בו חזרה והוא היה מוחשך וחסום בחלונות פלסטיק {שאמורים למנוע הפרעות במהלך החזרה}. במסגרת הסיור גם ביקרנו במוזיאון הקטן של התיאטרון, שהיה מאוד יפה, אבל אני אישית הייתי נהנת יותר להסתובב בו לבד ולקרוא על האמונות שמוצגת בו, מאשר לשמוע הסבר קצרצר על פריטים נבחרים.
בשורה התחתונה, אני פחות התחברתי, אבל אני בטוחה שזה עניין אינדיבידואלי ויש אנשים שיהנו מאוד מסיור מהסוג הזה {במיוחד אם לא יגיעו בזמן של חזרות / בדיקות סאונד / תחזוקה או כל דבר אחר שימנע מהם לראות את האולם המפואר והאלגנטי}. אם את חושבת שסיור מהסוג הזה דווקא כן יכול לעניין אותך תוכלי להזמין כרטיסים פה.
הסעודה האחרונה The Last Supper
אחת האטרקציות הכי מפורסמות במילאנו, ובאופן מוצדק לחלוטין, היא יצירת האמנות המפורסמת של לאונרדו דה וינצ'י – ׳הסעודה האחרונה׳. התמונה שצייר דה וינצ'י במשך מספר שנים על קיר במנזר הדומיניקני בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו, היא היצירה המפורסמת ביותר בעולם שמתארת את סעודת סדר הפסח האחרון של ישו על פי ספרי הבשורה של הברית החדשה.
רוב הסיכויים שאת לא יודעת את זה, אבל למדתי במגמת אמנות בתיכון, ובשונה מרוב האנשים שלמדו איתי במגמה – אני בחרתי במקצוע הזה בזכות השיעורים על תולדות האמנות ולא בזכות השיעורים המעשיים {יש לי 2 ידיים שמאליות כשזה נוגע לציור ופיסול, אז אפשר להגיד שדווקא את החלק הזה של המגמה פחות אהבתי 😅}. בכל אופן, אמנות הרנסנס תמיד הייתה האהובה עלי מכל זרמי האמנות {כנראה בגלל זה אני גם כל כך אוהבת את איטליה! 🥰}, ו׳הסעודה האחרונה׳ היה אחד הציורים שהכי נכנסו לי ללב, לא רק בגלל שהוא יפה מאוד, אלא גם בגלל כל הטכניקות שדה וינצ'י שילב בו כדי ליצור פרספקטיבה כל כך ריאליסטית והרמזים שהוא הסתיר בתוכו. בקיצור, התרגשתי מאוד שהצלחנו סוף סוף לקנות כרטיסים לסיור, כי זו האטרקציה המבוקשת ביותר בעיר והכרטיסים מאוד מוגבלים.
בשונה מהסיור בלה סקאלה, היה אחד הסיורים הכי מעניינים ומהנים שעשיתי בחיים! {שוב, כנראה שזה גם קשור לעובדה שהיצירה הזאת עניינה אותי מאוד, בשונה מבית האופרה שלא ממש הבנתי מה נגד מי…}.
הסיור מתחיל בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה, שם הסבירו לנו על הכנסייה הקטנה {והלא מאוד מרשימה הזאת, יש להוסיף}. למדנו על ציורי הפרסקו שמעטרים את המבנה ועל האדריכלות שלו, וכן על הקשר בין המבנה לבין לאונרדו דה וינצ'י. לאחר הסיור בכנסייה נכנסנו למנזר, שם היו לנו 15 דקות בדיוק לחזות ביצירת האמנות ההיסטורית המופלאה הזאת, ולשמוע הסבר על היצירה. לראות במציאות את הציור שיצר אחד האמנים האגדיים ביותר בכל הזמנים זו חוויה מדהימה, במיוחד לאור ההיסטוריה של היצירה, אפשר להגיד שזה ממש סוג של נס שהיא עדיין קיימת. הציור הולך ומתפורר עם השנים, גם בגלל טכניקת הציור החדשה שדה וינצ'י ניסה להמציא שלא הייתה מוצלחת במיוחד וגם בגלל כל מיני דברים שקרו לה במהלך השנים {ביניהם גם הפצצה של החדר שבו היא נמצאת במלחמת העולם השנייה}.
אגב, זו גם הסיבה שהסיור אורך 15 דקות בלבד ושקשה מאוד להשיג כרטיסים – לאחר השחזור האחרון והמוצלח של היצירה, החליטו להגביל את כמות האנשים שיכולים לבקר בתוך החדר בו זמנית כדי לשמור על רמת טמפרטורה אחידה… בקיצור, כדאי מאוד להזמין מראש כרטיס {תוכלי לעשות את זה פה}, זה בהחלט משהו שכדאי לראות לפחות פעם אחת בחיים.
רובע בררה Brera District
רובע בררה הבוהמי הוא ללא ספק מה שעולה לראות שחושבים על איטליה – בניינים צבעוניים, בוטיקים קטנים, חנויות וינטג׳, גלריות לאמנות, חנויות לעיצוב, בתי קפה קטנים ומסעדות. הרחובות והסמטאות ברובע הזה פשוט מקסימים ומלאים באופי. בגלל שזכינו לימים כל כך שמשיים ויפים, נהננו פשוט להסתובב באזור ולהיכנס לחנויות הקטנות והמיוחדות. בין הרחובות והסמטאות עצרנו במתחם יפיפה בשם Palazzo Brera, שהוא למעשה מבנה משוחזר של מנזר מה-14, שבמרכזו חצר יפה עם פסלים, ובתוכו שוכנת היום בין היתר גם גלרייה מפורסמת לאומנות בשם פינקוטקה די בררה {Pinacoteca di Brera}. לא נכנסו לגלרייה, אבל המבנה היה כל כך יפה אז החלטנו להתיישב בבית הקפה של המוזיאון שנמצא במרפסת בקומה השנייה של המבנה.
מצודת ספורצסקו Castello Sforzesco
במרחק הליכה קצר מרובע בררה נמצאת מצודת ספורצסקו העתיקה מתקופת הרנסנס. ספורצסקו היא אחת מהמצודות הגדולות ביותר בעולם, והיא נחשבת לעוד אחד מהסמלים החשובים של מילאנו. המצודה, שמוקפת בגנים מפוארים, נבנתה ונהרסה פעמים רבות במהלך השנים ויש שאומרים שבגרסתה הנוכחית נבנתה בחלקה גם על ידי מיכלאנג'לו או דה וינצ'י. המצודה אכלסה בעברה שליטים, דוכסים ועריצים, אך לאחר מלחמת העולם השנייה היא הפכה למרכז תרבותי ולמקום משכנם של 38 מוזיאונים וגלריות, הכוללים אוסף גדול של אמנות מתקופת ימי הביניים ועד למאה ה-17. בעקרון התכנון היה להיכנס לכמה מוזיאונים במתחם, אבל בגלל שמזג האוויר היה כל כך יפה רצינו לבלות בחוץ כמה שיותר והחלטנו להתרשם מהמצודה מבחוץ ולהסתובב בחצרות הפנימיים.
פארק סמפיונה Parco Sempione
ממצודת ספורצסקו המשכנו לפארק סמפיונה שיושב ממש בצמוד אליה. פארק סמפיונה הוא הפארק העירוני והגדול ביותר במילאנו, ויש בו אגמים {עם ברווזים! 😍}, גשרים קטנים וחמודים, מזרקות ומסלולים להליכה ולאופניים. בגלל שאנחנו הגענו לפארק ביום חורפי אבל שמשי, היה יריד קטן עם מתקני שעשועים ודוכני אוכל, והרבה אנשים טיילנו בפארק, ישבו על הספסלים והיו אפילו כאלה שעשו פיקניק… אבל בגלל שביקרנו בחורף הפארק לא היה ירוק ופורח, אז אני בטוחה שבקיץ הוא אפילו יותר מרשים.
שער השלום Arco della Pace
שער השלום {שמכונה גם שער סמפיונה, Porta Sempione}, נמצא בקצה השני של הפארק {במידה ומגיעים מכיוון מצודת ספורצסקו}. אם השער הזה מזכיר לך שער ניצחון מפורסם אחר זה לא במקרה 😊 השער הזה, שמשקף את שער הניצחון הפריזאי, נבנה לרגל ניצחון צבא נפוליאון על הצבא האיטלקי ופלישתו לעיר מילאנו. שער השלום ממוקם בתחילת רחוב קורסו סמפיונה, דרך המחברת את מילאנו לפריז.
מוזמנת לקרוא על אטרקציות נוספות שיש למילאנו להציע במדריך הזה שכתבתי על מילאנו וגם באתר הזה, שבו תוכלי להזמין מראש כרטיסים לכל האטרקציות השוות של העיר מבלי לחכות בתור.
EAT
אי אפשר לכתוב מדריך לאיטליה מבלי לדבר על אוכל, אבל אני חייבת להודות שהפעם אין לי יותר מידי לחדש בגזרה הזאת – ויש לכך כמה סיבות טובות…
קודם כל, אכלנו כל בוקר ארוחת בוקר מוגזמת במלון {ולא, זו לא מסוג הארוחות שאפשר להתאפק בהן}, אז האמת שהיא דיי השביעה אותנו כל היום ופשוט נשנשנו דברים קטנים על הדרך {אז לא ממש הרגשנו צורך לשבת במסעדות}.
דבר שני, כל כך אהבנו את המקומות שהכרנו בפעם האחרונה שביקרנו במילאנו, אז היינו חייבים לחזור אליהם שוב – הפיצה השמנמנה של Spontini, הפנזרוטי של Luini, והגלידות המושלמות של Cioccolati Italiani ושל Venchi … הנשנוש החדש היחיד שיצא לנו לאכול היה הפיצה המטוגנת הנפוליטנית העתיקה של Zia Esterina Sorbillo {מסתבר שיש להם 3 סניפים בנאפולי וסניף אחד בלבד במילאנו!}.
דבר שלישי, הגענו ל-3 לילות בעיר, שמתוכם לילה אחד היה הוולנטיינ׳ז דיי ו-2 הלילות האחרים היו במהלך הסופ״ש, ובגלל שלא הזמנו מקום מראש כל המקומות שבדקנו היו כבר מלאים {ומה שלא היה מלא היה נראה תיירותי ולא כיפי}… מסקנה לפעם הבאה – לשלוח מייל למלון שבוע לפני ההגעה שישמרו מקומות במסעדות 🙃
One Response
פוסט מדהים ומפורט. המלון כל כך עשה לי חשק עד שראיתי שמחיר החדר הכי זול 655 יורו והתבאסתי קשות.