אין ספק שלתל אביב יש הרבה מה להציע כשמדברים על מסעדות שמגישות תפריט עסקי בשעות הצהריים, אבל אני חייבת להודות שויקי כריסטינה מעולם לא עלתה בראשי בהקשר הזה.

ויקי כריסטינה נתפסה לי תמיד כטאפאס-בר לבילויי לילי, כזה שמספק בילוי מוצלח, מלא בוויב ספרדי תוסס, הרבה סנגרייה או יין לצד מנות חלוקה קטנות, ופחות מקום להגיע אליו בשעות הצהריים.

אני מודה ומתוודה שמעולם לא הייתי בויקי כריסטינה עד העסקית בה אעסוק בפוסט זה. אמנם מדובר במקום מוכר מאוד שזכה כבר מספר פעמים בתחרות האוכל של טיים אווט בקטגוריית מסעדת-בר הטאפאס הטובה ביותר בתל אביב, אבל אני חושבת שבגלל הסלידה הקלה שיש לי מאזור מתחם התחנה, שתמיד נתפס בעיניי כתיירותי ומעט ״פלסטיקי״ מידי, לא מיהרתי להגיע לשם על אף ההמלצות.

המקום מחולק לשני חלקים – ויקי מייצגת את הצד היותר אינטימי ורגוע מבין הצמד, ומוגדרת כמסעדת טאפאס שנפתחת משעות הצהריים המוקדמות; וכריסטינה מייצגת את הצד הפרוע והצעיר יותר של ספרד, בר יין עשיר שמאופיין בישיבה על שולחנות בר גבוהים או שולחנות חלוקה ומעוצבת בהשראת פארק גואל המפורסם בברצלונה.

ויקי, להפתעתי, מציעה עסקית שווה שכוללת במחיר המנה העקרית מתוך תפריט העסקיות {63-95₪} –

מנה ראשונה לבחירה

פאן קון טומטה {לחם הבית בליווי של מתבל עגבניות}

חמוצי הבית

שתייה קרה/ חמה {או כוס יין הבית בתוספת של 5₪}

וגם יין/ בירה/ סנגרייה כאוות נפשך בעלות של כוס אחת.

המנות העיקריות כוללות מנות בשרים, דגים ופירות ים ואני קצת תוהה איך עדיין לא הכניסו לתפריט הקבוע גם מנות צמחוניות/ טבעוניות?..

בעסקית של הויקי כריסטינה תוכלו לבחור ראשונה מתוך שלוש מנות :

אנסלדה דה טומטה – סלט עגבניות ועגבניות שרי, כוסברה, בצל, צ׳ילי, אורגנו טרי, שום, גבינת פטה, טפנד זיתים בתיבול של שמן זית ולימון. כשהסלט הוגש לשולחן ידעתי בדיוק מה אנחנו עומדים לקבל – מדובר בסלט מאוד לא מתחכם, סלט מוכר ואהוב שאי אפשר לפשל בו אם משתמשים בחומרי גלם טריים וטובים.

כך היה בויקי, העגבניות היו טריות וטובות והתיבול היה מוצלח, אז אין ספק שהמנה הייתה טובה, עם זאת לא מהמיוחדות שטעמתי.

אנסלדה ורדה – סלט שמורכב מחסות שונות, אנדיב, צנונית, בצל סגול ושקדים מעושנים בתיבול ויניגרט ירקרק. גם במקרה הזה חומרי הגלם היו טריים מאוד והטעמים היו מעניינים יותר – השילוב בין הרעננות של העלים הטריים לבין השקדים המעושנים היה מוצלח מאוד. כמות הרוטב לטעמי הייתה קצת מוגזמת אבל סה״כ מדובר בסלט טעים שכיף לפתוח איתו את הארוחה.

קוליפלור – סלט קר של פרחי כרובית מטוגנת ברוטב איולי שום ועירית. כמו סלט העגבניות המוכר, כך גם מנת הכרובית הייתה דיי צפויה. למרות הפשטות שלה היא הייתה טעימה מאוד ונוקתה מהצלחת ראשונה, בעיקר בזכות התיבול המדוייק שלה.

לצד המנות הראשונות הגיע לשולחן גם לחם הבית – טרי, חם וטעים ומטבל עגבניות עם שמן זית ושום, שהיה מעט סתמי ותפל וזקוק לאיזה ״קיק״ של חריפות, וגם ״חמוצי הבית״ – זיתים במרינדה בייתית, שהיו טעימים מאוד, וכרוב וגזר פיקנטי, שלא היה מאוד פיקנטי וגם לא הרגיש לי לא שייך לסגנון הארוחה.

למנות עיקריות הזמנו שתי מנות מתוך תפריט הקרנה {בשרים} ומנה מתוך תפריט המריסקוס א פסקדו {פירות ים/ דגים} בהמלצת המלצר :

מיני המבורגסה – 4 מיני המבורגרים עם איולי שום, בצל מקורמל וגבינת פרמז׳ן בלחמניית ביס {65₪}. מנה פשוט מצויינת שמוכתרת כמנת חובה לאוהבי ההמבורגרים! צורת ההגשה כיפית ונוחה לאכילה, הלחמנייה טרייה ואוורירית, הבשר איכותי והתוספות פשוט יאמי!

ספריבס – מנה ענקית של צלעות בשר לבן איכותי ברוטב מתקתק של הדרים, סילאן וצ׳יפוטלה. לצד המנה הוגשה מנת צ׳יפס פריכה וטעימה במיוחד.

פסקדו קון ארוז – מנת הדג שהוגשה על אורז בר עוררה אצלי רגשות מעורבים – מצד אחד ניכר היה שהדג טרי מאוד והוכן בדיוק במידה הרצויה, מצד שני אורז הבר לא הוכן לטעמי והיה מעט קשה מידי וחסר תיבול.

לצד המנות הזמנו קנקן סנגרייה צוננת, שליווה את הארוחה לכל אורכה, הוא היה מעט מתקתק מסנגריות אחרות, ועדיין טעים מאוד.

גולת הכותרת של הארוחה היתה ללא ספק בגזרת הקינוחים :

הזמנו צ׳ורוס עם מטבלים, שהגיע חם ופריך במיוחד, עשוי בדיוק במידה הרצוייה ולא שמנוני כלל, לצד רוטב ריבת חלב סמיך וטעים ורוטב שוקולד עם שברי אגוזי לוז שהיה פשוט חלומי.  

הקינוח השני שהזמנו היה גלידת סאנדיי מדהימה, שהזכירה מאוד את הגלידה המוגשת בטאפאס אחד העם, לצד אותו רוטב שוקולד מצויין.

האוכל, כאמור, הוא פשוט וטרי וברובו גם טוב מאוד, והמסעדה מומלצת מאוד לאנשים שמחפשים מסעדה שמגישה מנות שלא מנסות להתחכם בעסקית צהריים משתלמת במיוחד. עם זאת לא ממש הבנתי מדוע מסעדה שמגדירה עצמה כמסעדת טאפאס, לא מגישה מנות של טאפאסים גם בשעות הצהריים, מה שבטוח שבעסקית של הויקי אתם תהנו ותשבעו מאוד.

לא מדובר במסעדת גורמה, וויקי גם לא מתיימרת להיות אחת כזאת – אבל האווירה הנינוחה במקום, השירות הנפלא והעיצוב האותנטי שגורם לסועד להרגיש כאילו קפץ לספרד, לגמריי עושים את העבודה.