יום אחד גיליתי את תמר ואת הבלוג Hedonistit.

אחרי שוטטות בבלוג גיליתי את הקורס החינמי לפתיחת בלוג. אגלה לך שעד אותו רגע בכלל לא ידעתי שקיימת אפשרות להתפרנס מבלוגינג, מיצירת תוכן או משיתוף המלצות. אז הקורס ישב אצלי במייל תקופה ארוכה ועם קצת דחיפה מבן הזוג שלי ובעיקר עם ההבנה שאני צריכה להיות אדון לעצמי למדתי את הקורס והרחבתי את הידע בשיטוטים נוספים באינטרנט. החלטתי לפתוח בלוג כמקום פרטי שלי לפרוק, קצת להעלות מודעות למחלות שקופות בצורה שתהיה לא מכבידה, לשתף מהידע שלי וליצור תוכן שאנשים יאהבו לקרוא. במשך שלושה חודשים יצרתי את הבלוג לבד, מרמת בחירת נישה, נראות הבלוג, כתיבת פוסטים וניסיתי להבין מה לעזאזל עושים עם הפלטפורמה הזאת כשאני בנאדם לא טכנולוגי בשום צורה. אני עדיין מנסה להבין איך טיקטוק עובד.

בספטמבר 2019 הבלוג עלה לאוויר ומאז אני עובדת עליו במקביל ללימודים, לחיים עם קרוהן ולטיפול שאותו בחרתי לעצמי – טיפול על ידי רפואה אלטרנטיבית ותזונה. ככל שקיבלתי יותר פידבקים טובים ומרימים (הפעם לא על ברכות ליום הולדת, כמובן) החלטתי לקחת את כל העסק הזה ברצינות. כל זה, כדי להגיע לאורח חיים שמתאים לי ולקרוהן שלי, בו אני אוכל להיות עצמאית כמו שרציתי תמיד. בתור מי שגדלה עם אמא עצמאית ראיתי את כל היתרונות ואת כל החסרונות שבזה, אבל הדבר שקרץ לי במיוחד היה השליטה בזמן שלי בלי לתת דין וחשבון לאף אחד (חוץ מלמס הכנסה).

שלא יצטייר פה שפתיחת בלוג ועסק עצמאי זה עולם של יוניקורן, קשת בענן ואבקת פיות. אני עובדת 24/7 לרוב מהבית, אני חולמת בלילה על פוסטים ועל הפקות, אני בכל רגע נתון חושבת איך אני אוכל לתת ערך לקוראים שלי ולעוקבים שלי, אני מתחזקת לגמרי לבד את הבלוג ברמה הטכנית, כותבת ומתרגמת פוסטים, אני עונה לכל הודעה או תגובה ואני פשוט צריכה להיות ONE WOMAN SHOW. אבל אני נהנית ומרגישה סיפוק אדיר כל כך! אני עובדת בזה, ואני קוראת לזה עבודה אפילו שלא הרווחתי עד עכשיו שקל משום דבר שעשיתי אבל הרווחתי הרבה יותר.