קפה נואר – לא רק בשביל השניצל
כשחושבים על המוסד התל אביבי הותיק – קפה נואר, הדבר הראשון שבדרך כלל עולה לראש הוא שניצל.
זו גם הסיבה שבתור מישהי שמאוד נהנת לאכול במסעדות, קפה נואר מעולם לא היה המקום הראשון שקפץ לי לראש בכל הפעמים שדניאל הפקיד בידי את האחריות לבחור במסעדה תורנית לארוחת צהריים.
אין שום דבר רע בשניצל כמובן, אבל המנה המטוגנת נחשבת לארוחת צהריים דיי בנאלית כמעט בכל בתי ישראל, ואף שידעתי שיש סיבה טובה לכך שהמנה הזו נחשבת למנת הדגל של המוסד הותיק {וגם אכלתי שם בעברי ומאוד נהנתי}, תמיד קפה נואר הצטייר בראשי כמקום בטוח ומעט משעמם.
לרוב כשאוכלים בחוץ, ואני לא מדברת על מנת סביח אקראית אלא יותר בכיוון של מסעדות יוקרתיות שמתומחרות בהתאם, יש ציפייה לקבל משהו מיוחד, כזה שאי אפשר להכין לבד בבית.
גם מנות קלאסיות, כמו חציל בטחינה, סלט קיסר וקרפצ׳יו בקר, שאפשר למצוא כמעט בכל מסעדה וביסטרו לרוב מאכזבות אותי – לא בגלל שהמנות עצמן לא טובות, אלא בעיקר שיש נטייה להרבה מסעדות לזלזל בהן {ובנו הלקוחות} ולא להגיש את הגרסה הטובה ביותר שלהן.
זו בדיוק הסיבה שקפה נואר תמיד הייתה בחלק האחורי של הראש שלי, הרי גם את האוכל הכי קלאסי ומוכר צריך לדעת להכין ויש סיבה טובה לכך שקפה נואר נשארה איתנה בנוף הכל כך דינאמי של מסעדות תל אביב.
הסוד של קפה נואר הוא ללא ספק בטריות, בהקפדה על איכות חומרי הגלם ובהכנה הכל כך מדוייקת גם של מנות שלא נחשבות למיוחדת במיוחד {ולפעמים זה האתגר הכי גדול שיש}.
תחברו את טיב האוכל יחד עם האווירה הפריזאית האלגנטית של הביסטרו הזה ותקבלו מקום שמצדיק את קיומו בזירה התל אביבית במשך כל השנים האלה.
בביקור האחרון שלנו בתל אביב החלטנו לפקוד את המסעדה בשעות הצהריים ולבדוק מה מציע התפריט העסקי שמוגש במקום.
בקפה נואר לא תמצאו תפריט עסקי שמציע ״עסקת חבילה״ של מנה ראשונה ועיקרית לבחירה מהתפריט, אלא הנחה של 10-12% על תפריט הערב של המסעדה.
פייר? אני לא מתה על הדיל הזה, בעיקר בגלל שההנחה הזאת הרבה פחות מורגשת מאותן עסקאות חבילה שמוצעות בכמעט כל מסעדה בעיר.
ולמרות זאת, אין ספק שגרסת העסקית של קפה נואר לא מדירה את רגליי הלקוחות מהמסעדה בשעות הצהריים.
כשנכנסו למסעדה בסביבות השעה שתיים בצהריים המסעדה הייתה מפוצצת עד 0 מקום ואנשים המתינו בעמדת המארח בתקווה להשיג שולחן ללא הזמנה.
שמחנו שהזמנו שולחן מראש ועוד יותר שמחנו שהגענו רעבים למסעדה שקרוב לוודאי שנצא מאוד מאוד מרוצים ממנה.
המארח הושיב אותנו כמעט מיד בשולחן שהוזמן לנו במרפסת הסגורה של המסעדה.
לפני הכל הזמנו סן פלגרינו גדול וקוקטייל על בסיס ג׳ין – סינגפור סליז {41 ₪} שהוגש בכוס גדולה והיה פירותי מרענן במיוחד.
ראשונות
למנות ראשונות הזמנו בהמלצת המלצרית סביצ׳ה ים תיכוני {44 ₪} מהתפריט הרגיל, סלט עגבניות ונקטרינות עם מוצרלה, פרשוטו ושמן בזיליקום {54 ₪} מתוך תפריט הספיישלים, וכמובן לחם עם חמאה {12 ₪} – כי אי אפשר בלי 😉
הלחם היה הראשון שהגיע לשולחן בליווי תערובת זיתים מצויינים וחמאת הבית הנפלאה. אם יש משהו שאני אוהבת זה ששמים לב לפרטים הקטנים, ולא רק באוכל עצמו אלא גם בהגשה – תראו את הכיסוי העדין של החמאה!
{ אני היחידה שמתבאסת לקבל חמאה באריזות חד״פ בכל מיני מסעדות? קצת טאץ׳ אישי לא יזיק לאף אחד! }
מיד לאחר מכן הגיע הסביצ׳ה. אני חייבת להודות שכשקיבלנו את הסביצ׳ה דיי התאכזבתי. המנה נראתה ממש כמו סלט ירקות עם טחינה שאפשר למצוא בכל מסעדה ערבית או שיפודיה והרגשתי שקצת נפלנו הפעם בהזמנה.
אבל כמה שטעיתי! אמנם המנה נראת הכי בנאלית שיש – אבל הצ׳אנקים היפים של הדג הטרי שהשתלבו בתוך הסלט הקצוץ דק-דק על מצע הטחינה ונגיעות צ׳ילי – הפכו לחגיגת טעמים מעניינת במיוחד בפה!
קצת חששתי הטחינה תשלט על המנה עם הטעם הדומיננטי שלה אבל בכלל לא – הדג הצליח לשמור על מקומו ככוכב המנה.
המנה לטעמי מצויינת, מתומחרת בצורה סבירה והגיונית לחלוטין {תראו כמה דג!} ומכניסה טוויסט מעניין מאוד לתפריט הקלאסי.
הסלט היה לפני הכל יפייפה – תערובת עגבניות צבעוניות וחתיכות נקטרינה ברוטב של שמן בזיליקום, קרעי מוצרלה ומעל הכל פרוסות דקות של פרשוטו איכותי שמיושן במסעדה.
כמה שהסלט הזה נפלא! תחשבו על סלט קפרזה סופר איכותי וסופר משודרג. שילוב הטעמים שבו יוצא מן הכלל. מאוד מאוד מומלץ.
עיקריות
למנה עיקרית דניאל הזמין את שניצל עגל המפורסם של המקום {72 ₪} ואני הזמנתי פטוצ׳יני פילה בקר ברוטב פלפלת עם פטריות יער ותרד {89 ₪} מתוך תפריט הספיישלים.
השניצל, שהיה דק ענקי וקריספי במיוחד, מן הסתם עמד בכל הציפיות. ולא רק שעמד בציפיות, הוא גם ממש לא בנאלי.. אחרי הכל כמה אנשים כבר אוכלים שניצל עגל בבית, נכון?
גם הפירה שליווה אותו היה חמאתי וטעים מאוד ואילו הסלט הירוק שהוגש לצידו היה מאוד מיותר ולא מזמין במיוחד.
לא הגיע הזמן לרענן קצת את הסלט הירוק, היבש והמשעמם הזה שמגישים כתוספת לצד כמעט כל מנה עיקרית בארץ?
הפטוצ׳יני היה פשוט מושלם! הפסטה הייתה עשויה אל-דנטה בדיוק כמו שצריך, הרוטב היה מפולפל וקרמי, הפילה היה דומיננטי ואיכותי והתוספות השתלבו מצויין.
מנה קלאסית שהייתי שמחה לאכול שוב ושוב…
קינוחים
בתפריט הקינוחים ניתן למצוא קינוחים מוקטנים במחירים מצויינים {15-19 ₪} אבל אנחנו דווקא שמנו עין על עוגת הגבינה האפויה {31 ₪} ועל טארט בננות וקרמל {33 ₪}.
עוגת הגבינה הוגשה בסגנון ניו-יורקי על קולי פירות יער והייתה נחמדה אבל לא מספיק מתוקה לטעמי, ואילו טארט הבננות שנאפה במקום ומוגש לצד קציפה נעימה היה מאוד מתוק, אפילו קצת מתוק מידי לטעמי, ובעיקר דניאל נהנה ממנו מאוד וחיסל אותו כמעט עד לפירור האחרון. מומלץ לחובבי הבננות 😉
הקינוחים היו טובים, אבל דווקא פחות מוצלחים מיתר המנות שהזמנו.
אם גם אתם, כמוני, מבטלים את קפה נואר במחשבה שהוא משעמם וצפוי, אני ממליצה לכם לתת עוד צ׳אנס למקום.
רק אחרי הארוחה הזאת הבנתי כמה אנחנו נמצאים בחיפוש תמידי אחר ריגושים וחידושים אינסופיים ולוקחים את המקומות הקלאסים והאלגנטים כמובנים מאליהם שלא בצדק.
אז נכון שלפעמים בא לנו לאתגר את בלוטות הטעם ולנסות דברים שמעולם לא טעמנו, אבל כמו הבית הטוב והמוכר – כך לפעמים דווקא מתחשק ליהנות ממנות קלאסיות ואיכותיות שפשוט עושות לנו ממש טוב בבטן.
והמחירים? למרות שהמסעדה לא מציעה את ״דיל העסקית״ המוכר והאהוב – הארוחה בקפה נואר שווה כל שקל : המנות גדולות ומדויקות, האוירה נהדרת והשירות מקצועי ונעים.
אם נהנתם מהפוסט שתפו אותו בפייסבוק ושמרו בפינטרסט! 🙂
* הוזמנתי לארוחה במסעדה לצורך סקירה.
